החלטה בתיק ע"ע 49401-01-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שקיבל ברובה את תביעת המשיב כנגד המבקשת 1 ודחה את התביעה כנגד המבקש 2 (סגנית הנשיאה, השופטת יהודית הופמן-גלטנר ונציגי הציבור גב' סימה שמיט ומר שמעון בינון; ניתן ביום 19.12.12).

2.         בבית הדין האזורי לעבודה התבררה תביעתו של המשיב, מהגר עבודה מנפאל (להלן גם - " העובד"), כנגד המבקשת 1, חברה שעיסוקה בענף החקלאות (להלן - " החברה"), וכנגד המבקש 2, מנהל החברה (להלן - " המנהל"). העובד עתר לתשלום הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה, דמי הבראה, מענק שנתי, דמי כלכלה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

3.         בית הדין האזורי קבע כך: על הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות; המנהל לא היה מעסיקו של העובד ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדו; החברה היתה מעסיקתו בתקופה שמחודש 5/07 ועד חודש 11/08; העובד פוטר. לאור קביעותיו אלה, בין היתר, חייב בית הדין קמא את החברה לשלם לעובד פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, מענק שנתי, דמי כלכלה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה - בשיעור כולל העולה על 75,000 ש"ח. לאור תוצאה זו חייב בית הדין את החברה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ש"ח.

4.         המשיב הגיש ערעור על פסק הדין הנסוב על קביעת פסק הדין שלפיה המנהל לא היה מעסיקו. בהמשך הגישו אף המבקשים ערעור מטעמם. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים "בקשה דחופה לעיכוב הליכים", היא-היא הבקשה שבפניי.

5.         בבקשתם עותרים המבקשים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדם על ידי המשיב. לדברי המבקשים, העובד שהוא אזרח נפאל, יצא את גבולות ישראל, וביצוע פסק הדין לפני הכרעה בערעור, יעמיד אותם בפני שוקת שבורה, אם בסופו של יום יתקבל הערעור שהגישו. המבקשים סבורים כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים במיוחד, לאור טעויות מהותיות שנפלו בפסק הדין, לרבות החישוב. בהקשר זה מציינים המבקשים כי חויבו בתשלום רכיבי תביעה מסוימים, אף שבפסק הדין נקבע כי העובד אינו זכאי להם. עוד טוענים המבקשים כי הימצאותו של המשיב בנפאל, שאין לה ולמדינת ישראל "הסכמי גביית כספים", לא תאפשר להם להיפרע ממנו, אם ביצוע פסק הדין לא יעוכב וערעורם יתקבל; כי מדובר בעובד זר שהגיע לישראל כמהגר עבודה ושמצבו הכלכלי הקשה ימנע מהם את גביית הכספים בחזרה; כי הם עצמם מתגוררים בארץ ולכן ניתן יהיה לפעול נגדם בכל עת; כי המשיב אינו יכול להמציא כל ערבות; כי לבקשה לא צורף תצהיר מאחר שמדובר בעובדות הידועות לבית הדין שאינן מחייבות תצהיר.

6.         בתגובתו לבקשה טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שלא צורף לה תצהיר כדין ובשל השיהוי בהגשתה. בעניין השיהוי טוען המשיב כי פסק הדין כנגד המבקשת 1 ניתן ביום 19.12.12, ביום 28.1.13 נפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל, אזהרה נמסרה לה ביום 18.3.13 והחוב בתיק ההוצאה לפועל עומד על שיעור של כ-90,000 ש"ח. המשיב טוען כי הבקשה דנן מוגשת בחוסר תום לב אך על מנת לפגוע בהליכי הגבייה. לדבריו, המבקשת 1 שילמה ביום 9.4.13 סך של למעלה מ-14,000 ש"ח, על חשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל ובטרם ננקטו הליכי גבייה.

            המשיב מפנה לכלל שלפיו אין הגשת ערעור מעכבת ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, אלא אם הוכח קיומו של נזק בלתי הפיך למבקש וסיכוייו בערעור טובים. לדבריו, ההכרעה בשאלת סיכויי הערעור מסורה לערכאת הערעור, ובאשר למאזן הנוחות - יש לדחות על הסף את טענות המבקשים בעניין זה, משלא הונחה לתמיכה בהן תשתית ראייתית בסיסית. המשיב מזכיר את האפשרות להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין או על המצאת ערובה מתאימה, ומציין כי יש הסוברים כי זוהי אף דרך המלך.

הכרעה

7.         לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין ולטענות הצדדים במסגרת הבקשה דנן, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

8.         תחילה יש לדחות את טענות המשיב לשיהוי. מטענות המשיב עצמו עולה כי הליכי הגבייה כנגד החברה החלו לא לפני יום 9.4.13. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 19.6.13. איני סבורה כי פרק זמן זה (שלכל היותר עומד על כחודשיים ושבוע) מצדיק קביעה שהמבקשים השתהו בהגשת בקשתם, ודאי לא כי מדובר בשיהוי המצדיק דחיית הבקשה על הסף.

9.         לגופם של דברים. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178 (2002); רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך).

הכללים האמורים יפים שבעתיים שעה שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, או-אז ההנחה היא כי תשלום הכספים לא ייצור מצב בלתי הפיך וכי ניתן יהיה להשיב את הכספים ששולמו, אם יתקבל הערעור. במצב דברים זה, על המערער המבקש את עיכוב הביצוע להוכיח שמדובר במקרה חריג; שמצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר ושיש חשש שהכספים שישולמו לא יושבו כלל או שיהיה קושי משמעותי בהשבתם. על מנת לעמוד בנטל זה, לא די בהעלאת טענות כלליות אלא שעל המבקש להציג תשתית ראייתית ועובדתית המבססת את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, שיקשה על השבת המצב לקדמותו (ע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש', ניתן ביום 5.6.12). וכדברי בית המשפט העליון -

" תנאי לשקילה ולאיזון האמורים... הוא, שהחייב, המבקש את עיכוב הביצוע, יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו... לצורך כך על המבקש להגיש תצהיר, בו יפורטו היטב העובדות עליהן נסמכות טענותיו..., ומובן כי עליו להיות מוכן להתייצב ולהיחקר על תצהירו..." (בש"א (עליון) 3158/91 שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח', פ"ד מה(5) 499, 504).

10.       בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור - עיון בהודעת הערעור מלמדת כי רוב טענות המבקשים עניינן בממצאים עובדתיים, שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. כמו כן, חלק מטענות המבקשים אינן ברורות. כך למשל, טוענים המבקשים כי שגה בית הדין קמא בכך שלא התייחס לעובדה שהמנהל אינו המעסיק של העובד, אלא שסעיפים לא מעטים בפסק הדין עוסקים בעניין זה, ובסופם קבע בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המשיב להוכיח שהמנהל היה מעסיקו ועל כן התביעה נגד המנהל נדחית (סעיפים 33-38 לפסק הדין).

מנגד, על פניו, יש ממש בטענתם הנקודתית של המבקשים כי בגוף פסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיב לדמי כלכלה (סעיף 114 לפסק הדין), וכי חרף זאת בסיום פסק הדין חייב אותם בתשלום רכיב זה (סעיף 121(ז) לפסק הדין). על כך יש להוסיף כי המשיב נמנע מלהתייחס לגופן של טענות המבקשים באשר לסיכויי הערעור, ואך ציין כי עניין זה מסור לערכאת הערעור.

מהאמור עולה כי אף שמרבית הטענות בערעור עוסקות בעניינים שבעובדה, שבהן אין ערכאות הערעור מתערבת בנקל, הרי שלא ניתן לומר כי הערעור חסר יסוד, ודאי לא בכל העניינים.

11.       באשר למאזן הנוחות - טענות המבקשים באשר למצבו הכלכלי של המשיב הן כלליות ולאקוניות ומבוססות על העובדות - שאינן שנויות במחלוקת - שהמשיב הוא מהגר עבודה מנפאל ששב למולדתו. כן ציינו המבקשים, מבלי להפנות לכל דבר חקיקה שהוא או לאמנה בינלאומית כלשהי, כי לנפאל אין הסכמי גביית כספים עם מדינת ישראל. המשיב מצדו לא הכחיש לגופן את טענות המבקשים בעניין מצבו הכלכלי אלא העלה כנגדן אך טענה פרוצדוראלית להעדר תצהיר.

12.       במצב דברים זה, על רקע האמור בעניין סיכויי הערעור ומשאין מחלוקת עובדתית כי המשיב הוא מהגר עבודה מנפאל שאינו נמצא עוד בארץ; ומשלא נטען - וממילא לא הוכח - כי בין נפאל למדינת ישראל קיימים הסכמים לגביית כספים; משלאור אלה עשויים המבקשים למצוא עצמם, אם יתקבל ערעורם, בפני קושי לא מבוטל לגבות את כספם חזרה ועל רקע עמדת המשיב באשר לאפשרות הפקדת הכספים בקופת בית הדין - אני סבורה כי איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים הוא להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית דין זה את מלוא הסכום שנותר לתשלום על פי תיק ההוצאה לפועל וזאת עד ליום 1.8.13. לא יופקד הסכום המלא עד למועד האמור, לא יעוכב ביצוע פסק הדין.